החלטה בתיק עמ"ת 2676-01-12

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירות אלימות כלפי בת זוגו. נטען בכתב האישום כי בתאריך 10/12/11, בסמוך לשעה 04:15, לאחר שבת זוגו של העורר חזרה הביתה כשהיא שתויה, הוא הכה אותה, צעק עליה וקילל אותה וגרם לה לפגיעה בלחי שמאל ושריטה בשפה התחתונה.

יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה גם בקשה למעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו, ולאחר שנקבע על ידי בימ"ש קמא, כי ישנן ראיות לכאורה, וממילא גם קמה עילת מעצר, ולאחר שהתקבל תסקיר מטעם שירות המבחן, הורה ביהמ"ש על מעצרו של העורר עד לסיום ההליכים המשפטיים נגדו. מכאן הערר שבפני.

עיקר החלטת בימ"ש קמא מבוססת על הצורך להגן על המתלוננת, גם אם היא אינה סבורה שהיא זקוקה להגנה וגם אם היא, כמו העורר, מכחישים קיום אלימות כלשהי - אם בכלל ואם בזמן הנטען בכתב האישום בפרט. יצוין, כי הערר אינו מופנה כנגד הקביעה שישנן ראיות לכאורה, ובצדק נעשה כך, שכן כתב האישום מבוסס על עדויות אנשים שראו את האלימות ועל הפגיעות הפיזיות שנמצאו על המתלוננת.

ביהמ"ש סבר שהחלופה המוצעת, מעצר בית בבית הורי העורר במושב לכיש, לא יכולה להחזיק מעמד לתקופה ארוכה ולא תוכל להיות גורם מפקח אשר יקטין את הסכנה הקמה מהעורר. יחד עם זאת, עיון בתסקיר שירות המבחן מלמד, כי זו לא הייתה המסקנה של שירות המבחן. שירות המבחן סבר, כי שחרורו של העורר בפיקוח אביו, במרחק רב מהמתלוננת, ובסיוע האם כערבה נוספת, יוכל להוות מענה ראוי וחלופה ראויה למעצר. לעניין זה הדגיש שירות המבחן את השינוי שעשה העורר בתקופה האחרונה, לאחר שהשתלב בקהילה טיפולית ולאחר שריצה תקופת מאסר של 25 חודשים. במהלך המאסר, עבר העורר גמילה ובדיקת השתן שנעשתה לעורר במקום מעצרו, מאששת טענתו זו. יחד עם זאת, סבר שירות המבחן, כי לעיתים צורך העורר אלכוהול, לטענתו בבילויים ובאירועים, אולם, החשש הוא כי במידה ויצרוך אלכוהול מעל המידה, לא יוכל לווסת את השליטה בדחפיו. מכאן הייתה ההערכה של שירות המבחן, כי ישנו סיכון הנובע מהתנהגותו של העורר.

אכן, יש ממש בקביעת בימ"ש השלום, כי מטרת המעצר, במקרה הספציפי הזה, הינה למנוע סכנה נוספת מהעורר כלפי המתלוננת. יחד עם זאת, אני סבורה כי הצעת שירות המבחן, יחד עם עיבוי של החלופה, יהיה בהם מענה מספק.

אכן, גם יש ממש בטענת שירות המבחן כלפי הערבה הנוספת המוצעת - אמו של העורר, אשר לא התייצבה לדיון בבימ"ש השלום וגם לא יצרה קשר עם שירות המבחן. אולם, נוכח המרחק הרב, אינני סבורה כי יש לייחס לכך משקל רב מידי. שמענו היום, כי מדובר בזוג הורים נורמטיביים ואני סבורה, כי ניתן במקרה זה לסמוך עליהם שימנעו פגיעה במתלוננת על ידי שמירה הדוקה על העורר.

אשר על כן אני מקבלת את הערר וקובעת כדלהלן:

1.         העורר ישוחרר בתנאי מעצר בית מלאים בבית הוריו במושב לכיש.

2.         העורר יחתום על ערבות עצמית בסך 50,000 ש"ח וכל אחד מההורים יחתום על ערבות צד ג' בסך 40,000 ש"ח. מובהר בזאת כי על אחד מההורים להיות צמוד לעורר בכל אחת משעות היממה.

3.         במידה וניתן לעשות איזוק אלקטרוני, הדבר ייעשה בתוך 10 ימים מהיום, ואין בכך כדי למנוע את שחרורו של העורר.

4.         אני מעמידה את העורר בפיקוח מעצרים לתקופה של חצי שנה. שירות המבחן הציע לשלב את העורר בקבוצות, ביניהם גם יבחנו את מצבו בתחום צריכת האלכוהול, אולם אני גם מציעה שיבדקו את מצבו גם בכל הנוגע לשאלת האלימות.

5.         נאסר בזאת על העורר ליצור קשר עם בת זוגו, היא הנפגעת בתיק זה, בכל דרך שהיא.

6.         שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר משלים בתוך 3 חודשים מהיום, לבימ"ש השלום, וביהמ"ש יבחן את הצורך לקיים דיון נוסף נוכח התקדמות הטיפול בעורר. כמו כן מתבקש שירות המבחן להודיע מה הן שעות הטיפול בעורר, טיפול שלא יעשה בעיר אילת, אלא באזור לכיש, וביהמ"ש יאפשר לו לצאת לטיפולים, בצמוד לאחד הערבים, בהתאם.

7.         מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד העורר.

8.         העורר יהיה רשאי לצאת לדיונים בבימ"ש השלום באילת, בצמוד לאחד הערבים. העורר מוזהר כי האיסור ליצור קשר עם הנפגעת חל בכל מקום שהוא, גם בביהמ"ש.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ו טבת תשע"ב, 10/01/2012 במעמד הנוכחים.